<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקפ"ב</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שאלת הא דגרסינן פרק קמא דשבועות שאני קטרת דקדושת דמים ופרש"י דקדוקו ז"ל אין לה אלא קדושת דמים שלקחה מתרומת הלישכה אבל בכלי לא נתקדשה תקדיש קדושת הגוף דמכתשת שנשחקה בו לאו כלי שרת הוא, וקשיא לי עלה והא קטרת דבר הקרב לגבוה ע"ג מזבח ומאי שנא מתמידין דחשבינן להו קדושת הגוף. תשובה זו כולי עלמא היא דקטרת בעיא כלי ואינה קדושה קדושת הגוף עד שתתקדש בכלי, ולא נחלקו אלא כשנתקדש במכתשת ובמכתשת או בכלי שרת זו או אינה כלי שרת והיינו דקא מקשינן עליה מהא דתניא נתנה במכתשת נפסלה בטבול יום דכיון שניתנה במכתשת אף על פי שעדיין לא נתנה לא במחתה ולא בכף. ומאן דאמר שאני קטרת דקדושת דמים ה[י]א בר מכתשת לאו כלי שרת ועד שתתנם בכלי בשעת הקטרה אינה קדושה אלא קדושת דמים. אבל לכולי עלמא המנחות והנסכים והקטרת והלבונה עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון משקדשו בכלי אין להם פדיון העופות והעצים והלבונה וכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בהמה, ושאלו בגמרא [מנחות ק"א ע"א] בשלמא עופות קדושת הגוף נינהו דלא נאמר אלא בהמה אלא עצים ולבונה וכלי שרת ליפרקו דאינם אלא קדושת דמים (ופסק) [ופריק] משום דלא שכיחי. ותנן נמי בפרק שתי הלחם [שם צ"ו ע"א] כל המנחות יש בהם מעשה כלי מבפנים. וכן שנינו עוד במעילה פרק חטאת העוף [ט' ע"א] ובמנחות בכמה מקומות, (ואני באתי) [ואם באת] לשאל זו מנין לה, לא כל אחד ואחד למדו אותו לפי מה שהוא דההיא דכל המנחות יש להם מעשה כלי תניא בברייתא [מנחות צ"ו ע"א] שאלו את רבי זו מנין אמר להן הרי אומר [יחזקאל מ"ו] ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את החטאת ואת האשם אשר (יאפה) [יאפו] את המנחה לבלתי הוציא (את) [אל] החצר החיצונה מנחה דומיא דחטאת ואשם מה חטאת ואשם (טעונה) [טעונין] כלי אף מנחה טעונה כלי. ועצים ולבונה (אף) [לאו] קדושת הגוף נינהו הן אלא מכשירי (רבנן) [קרבן] כמו שפירש רש"י ז"ל בריש פרק המנחות [ק"א ע"א]. והנסכים נמי אפשר להם מן הטעם הזה, אי נמי אפשר מדכתב [במדבר ט"ו] ויין לנסך שלישית ההין ורביעית ההין יין לומר שהמדות מקדשות הנסכים, ולפיכך נעשו המדות כלי הלח וכלי היבש כלי הלח לקדש הלח וכלי היבש לקדש היבש וכדאיתא התם בפרק שתי מדות [מנחות צ' ע"א]. וקטרת נמי דכתב [במדבר ז'] כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת וכדאמר שמואל בפרק המזבח מקדש [זבחים פ"ח ע"א] נמי אין כלי הלח מקדש את היבש לא שאנו אלא מדות אבל מזרקות מקדשין דכתיב [במדבר ז'] שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה, וילפינן דורות משעה כי האי לכולי עלמא הואיל ותנא ביה קרא תריסר זימני כדאיתא התם במנחות פרק הקומץ רבה (י"ט ע"ב) [גמרא] או שפתתה פתין פתיתין.
